לקבור את עצמי

זהו סיפורו של בנו של אחד האנשים החזקים והמסוכנים בצמרת ההנהגה האיראנית. הבן האובד. כך לפחות כינו אותו לאחר שנעלם. יש מי שיאמרו שהוא עזב את איראן מרצונו. יש מי שיטענו שנמלט. אחרים יאמרו שמעולם לא הייתה לו בחירה ושההחלטה התקבלה עבורו בחדר סגור, בידי אנשים אחרים. זהו סיפור על אדם שניסה להתרחק מאביו, מארצו ומהחיים שנכתבו עבורו עוד בטרם נולד. הוא למד לאהוב את החופש. למד לאהוב את עצמו. הוא למד לאהוב. ולבסוף למד לאהוב אדם שהבטיח לו כי אין עוד צורך לפחד. ייתכן שהאהבה הצילה אותו. ייתכן שהיא הייתה המבצע כולו. וייתכן שלא. הסופר הוא סופר צללים. אין עליו פרטים, אין לו ביוגרפיה מוסכמת, ולא ברור אם שמו המופיע על הכריכה הוא אכן שמו. מה שבטוח – הסופר הוא דייג. הוא טוען כי בדה את הכול מדמיונו. כך גם נטען בהודעות הרשמיות. כל הדמויות בספר דמיוניות. כל האירועים מומצאים. השיחות לא התקיימו. המקומות אינם קיימים כפי שתוארו. האנשים שמעולם לא נפגשו וודאי שלא קשרו קשר. כל דמיון בין הכתוב לבין המציאות הוא מקרי בהחלט. לפחות זה הנוסח שאושר לפרסום. הסופר אינו אחת הדמויות בסיפור. הוא רק דייג. כנראה. הסיפור הזה מעולם לא התרחש. או שעדיין לא הסתיים. או שעדיין לא התחיל.